ניוזלטר כסליו

בעזרת ה'

יום שישי, א' כסליו, תשפג

מעט מהנעשה בישיבה

בוגרות יקרות. 

חלפו כבר כמה חודשים מאז שבת הבוגרות המרגשת שהיתה לנו כאן, והנה אנחנו מתחילות ליישם את הבקשות והמחשבות שעלו שם. בעזרת ה' אחת לחודש נשלח ניוזלטר לכלל הבוגרות שמבטא את הרצון והתפילה שלנו להמשך של קשר וחיבור: ברמה האישית בדרישת שלום וכמובן גם בשדות התוכן: תכנים של תורה ומחשבות מתוך בית המדרש שלנו שיגיעו אליכן ותכנים של תורה ומחשבות מתוך כל מקום בו אתן נמצאות שיגיע אלינו. הקשר הזה יקר ויכול להפרות את כולנו וכמו שאמרנו אנחנו רואות בכן שותפות אמיתיות.השקענו הרבה מחשבה מה יהיה המבנה והתוכן בניוזלטר ונשמח מאד לפידבק, לבקשות ומחשבות מכן. 

אז אני מתחילה מלספר את המתחדש אצלנו: בית המדרש השנה מונה חמישים לומדות. חצי מהן בשיעור א (רובן אחרי י"ב ומיעוטן אחרי שירות) וחצי מהן בשיעורים מתקדמים (רובן כבר שנה שלישית ומעלה בבית מדרש ומיעוטן בשיעור ב). למרות המספרים הגדולים בית המדרש מצליח לשמור על המשפחתיות והביתיות שבו. לימודי הבקיאות מובנים מחברותא צעירה וחברותא בוגרת, יש שבתות משותפות וגם העובדה שבמשבצות הזמן הקצרות (בסוד "מועט המחזיק את המרובה") של תורות תפילות, מתודלוגיה והכנה לתפילה – שותפות כלל הלומדות: צעירות ובוגרות כאחת נותנות משמעות ומפרה את האוויר המשותף.  

בגמרא אנחנו לומדות השנה מסכת בבא קמא. בבקיאות את המסכת כולה ובעיון התחלנו מההתחלה (אחרי זמן אלול בו כדרכנו למדנו סוגיות מפוזרות שעוסקות ביסודות העקרוניים של המסכת והחשיבה המשפטית העומדת ביסודה). בימי חמישי אני כותבת מעין "דף קשר" לשבת ובו שאלות חזרה על מה שלמדנו השבוע וכך גם שבועות החזרה הופכים להיות פחות מפלצתיים אלא עם הכנה טובה מתוך הלימוד המובילה אליהם. בכנפי רוח עסקנו בזמן אלול במקומם של רגשות אשמה במחשבת התשובה של התורה ובפסיכולוגיה המודרנית וכעת אנחנו עוסקות בתפקידה של ההלכה ובאפשרות ואולי בצורך שלה להשתנות לאור תהליכים מתחדשים. חידושים נוספים במערכת השעות שלנו: הרב זאב וויטמן, הרב של אלון שבות ורבה של תנובה, מלמד הלכה את השיעורים המתקדמים והרבנית שירה מרוויס מלמדת הלכה את שיעור א. ד"ר מירי כהנא מלמדת שיעור תנ"ך נפלא את שיעור א והרבנית חביבה ממשיכה את שיעור בקיאות תנ"ך שהשנה שיר פרבר מסייעת לה באחזקה של הלימוד הקבוע. בבקיאות מחשבה אנחנו עוסוקת השנה בהגות היהודית של המאה ה20. 

קרן רוזנברג מלמדת אחת לשבוע שיעור לנשים בגמרא בזום ואני מלמדת אחת לשבוע שיעור לנשים עם רקע שמגיעות לכאן ולומדות יום בשבוע (האמת שקהל היעד המקורי לשיעור הזה הוא אתן ואכן זכיתי ולאה, מירב, אביטל ונעמה – לומדות איתנו ביום הזה). אחרי שיעור גמרא הרבנית יעל מלמדת את החבורה שיעור מדרש קצר ומתוק. בע"ה אעשה שיעור דומה, קצת איטי יותר בזום אחת לשבוע ואם יש מי שמתעניינת להצטרף אשמח לשמוע.   

במתחם התחדשנו בשני קראוונים חדשים המשמשים למטבח ולחדר אוכל לארוחת ערב (אחרי שאת דירה 8 היינו צריכות למגורים של לומדות..) וגם בחדר האוכל שבבניין בית המדרש בנינו מטבחון חלבי חדש. רבקה השנה התעייפה קצת מהבישול וביקשה לעשות הפסקה. ב"ה מצאנו קייטרינג ביתי נחמד אחר, אבל האמת אנחנו מתגעגעות.. ולא רק בתוך המתחם התחדשנו אלא גם בדרך לכאן: סוף סוף יש בכפר עציון שילוט שמוביל לישיבה והפכנו לסוד קצת יותר גלוי!

התחלנו לפני שבוע את ימי ההיכרות לבנות שמינסטיות ונשמח גם לשותפות שלכן בהגעה לבנות מתאימות (אני מזכירה: הישיבה לא מיועדת רק לתלמידות החכמים או לבנות הכי רציניות. למעשה כל שמינסטית שמחפשת ללמוד במדרשות שסה"כ דומות למה שקורה כאן: היה טוב שהיתה מגיעה לראות ולהריח את מה שקורה אצלנו..). לפני שבועיים צילמנו סרטונים קצרים שעוסקים בנקודות חידוש שקיימות בישיבה. הסרטונים יעלו בע"ה ליו-טיוב בקרוב ונשמח שתעזרו לנו להפיץ אותם. הזדמנות גם להודות לכל הבוגרות שעשו מאמץ להגיע לימי הצילומים ולספר ולדבר על מה שלמדו וחוו כאן. ולא רק כאן אלא גם כמה אלפי קילומטרים מכאן, שבע שעות אחורה: הרבנית יעל היתה בארצות הברית שבוע וחצי וחוץ מלפגוש את רותי שלנו – עברה בכמה וכמה תיכונים שם וסיפרה על החידוש שיש בישיבה.  

ביום שני י"ח כסלו 12.12 לקראת סוף סדר ערב, נתכנס להתוועד יחד לכבוד חג הגאולה של חב"ד: י"ט כסלו.
נשמח מאד מאד שתגיעו לשיר וללמוד איתנו!

מזל טוב למירב לרגל אירוסיה עם יואל. איזה כיף! 

מזל טוב לליאורה בלינסקי על התפקיד החדש כרמי"ת בעמודים. 

מזל טוב לאביטל גולד לרגל הולדת הבן החדש (והשמן והמתוק)

ולרגל התפקיד החדש במדרשת באר באשדוד. 

מזל טוב לשירה ואלעד לרגל הולדת הבן הכבר פחות חדש.. 

ברכת הצלחה למתגייסות שלנו: תאיר, תפארת נעם ורוני

(רוני: לא יודעת אם מתאים להכניס אותך לרשימה אבל בסדר..)

ולבנות השירות: צביה ושלהבת. 

מזל טוב ליושבות בית המדרש, דפנה ופסיה ברכה, לרגל הולדת הבן וללוסי לרגל הולדת הבת 

מזל טוב ליעל ניצנים שניגשה למבחן הלכה חיצוני וממשלתי בהיכל שלמה. 

מילה מבוגרת

היינו שמחות שכאן תהיה משבצת קבועה שלכן, משהו שמתאים לשתף בו בוגרות של הישיבה – כאלו שאתן מכירות וכאלו שלא, משהו שיכול לפתוח גם לצוות וללומדות שכאן פתח לעולם שאתן נמצאות בו היום ולעזור לנו להתחבר ולהפוך את התורה שפה לתורת חיים של ממש.
מתנדבות ראשונות מוזמנות לפנות לפייגי!

טעימה של עיון – הרבנית חנה

בכל ניוזלטר נשלח שיעור עיון קצר (חצי שעה) שמוקלט במיוחד עבורכן ומבקש לתת לכן טעימה מתוך לימודי העיון המתקיימים כעת בישיבה. המאמץ יהיה לבחור נושא שיכול לגעת ולעניין גם לבוגרות הישיבה ושיהיה בו גם שיוף ופיתוח מיומנויות של לימוד וחשיבה עיונית. הפעם נעסוק בסוגיית גרמא בנזיקין

גפ"ת – גמרא, פירוש, תוספות

האם אפשר להפטר ממצוות תלמוד תורה על ידי קריאת שמע שחרית וערבית? האם יש מעמד הלכתי שונה למצוות הכתובות בתורה במפורש? הצטרפו אלינו לגפת הראשונה על מסכת נדרים וללימוד פירושו הנפלא של הר”ן על המסכת

דבר של תורה לפרשה – הרבנית נחמה

בפרשתנו, פרשת תולדות מופיע עוד פרק מסעיר בסיפורי אבותינו ואימותינו. הולדת עשו ויעקב, מכירת הבכורה, הערמה של רבקה על יצחק, הבחירה והברכה של יעקב. דרמות סוערות של מערכות יחסים משפחתיות זוגיות ואנושיות. מתוך כל זה, ברצוני להתעכב על רגע אחד בפרשה שדרכה משתקפת דמות אחת, דמותו של יצחק. בפרק כז, פסוק א כתוב:
"וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי"
המפרשים עמדו על העיוורון של יצחק והציעו דרכים להבנתו, ולהבנת חלקו בסיפור. רש"י במקום נותן שלושה הסברים שונים. להלן דברי רש"י במלואם: 
ותכהין – (1) בעשנן של אלו. (2) דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. (3) דבר אחר כדי שיטול יעקב את הברכות: 
הפירוש הראשון מתייחס לפסוק הקודם: "ותהיין מורת רוח ליצחק ורבקה". על פי המדרשים נשות עשיו היו עובדות עבודה זרה, ובעשן הקרבנות עיניו של יצחק כהו. בפירוש השני סיבת העיוורון היא דמעותיהם של המלאכים. ובפירוש השלישי רש"י לא מביא את המקור לעיוורון אלא את הסיבה: על מנת שיעקב יוכל ליטול את הברכות. הפירוש השלישי מעלה תמיהה: מדוע היה צריך לעוור את יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכות? נראה שיצחק מהווה כאן מכשול, והיה צריך להסיר אותו. 
נחזור לפירוש הראשון: מדוע גרם העשן לעיוורון אצל יצחק? מה פשר העיוורון הזה? החזקוני מרחיב את הכיוון הזה ומסביר שרבקה לא התעוורה כי הייתה מורגלת מבית אביה לעשן עבודה זרה. יצחק שלא היה רגיל בכך – התעוור. אם כך, העיוורון נבע מחוסר יכולת של יצחק להכיל את המצב הקיים בבית בנו. העיוורון שאחז בו הוא כזה שהתאים לרגישותו של יצחק. יצחק לא יכול היה – פיזית – ואולי גם נפשית להכיל את המצב של בנו. כהות עיניו היא אמנם כתוצאה מהמפגש עם העבודה זרה – אך גם הגינה עליו מלראות שוב מה נעשה. אני מבקשת להציע לראות את העיוורון כמנגנון הגנה. לכל אחד מאיתנו יש נקודות עיוורון. לעיתים הם אלו שמאפשרים לנו להכיל את המציאות. אם נרחיב מעבר לזה – אולי לא רק העיוורון. בזהירות אני רוצה להציע שאולי כל משבר, מחלה או כאב נמצא שם בשתי רמות: הראשונה – מפגש כואב עם המציאות. הרמה השנייה – שאולי קשה לראות אותה תמיד היא הגנה עלינו מפני דבר כואב יותר.
רובד נוסף שאפשר להציע, הוא לראות בעיוורון של יצחק כשיקוף של מה שהוא רואה. כאשר העשן מסתיר מעיני יצחק את העבודה זרה של נשות עשו, אולי זאת משמעותו של העיוורון. יצחק, הראשון מהאבות שלא טעם טעם עבודה זרה בחייו – גם לא ידע לראות אותה, לא זיהה אותה במציאות. אמנם כתוב "ותהיין מורת רוח ליצחק ורבקה". אפשר להסביר את שרבקה היא זו שהובילה את ההתנגדות ומזהירה את יצחק, או לחילופין שמורת רוח היא תיאור של תחושת כללית לא נוחה שהייתה ליצחק באשר לנשותיו של בנו, אך לא ראייה נכוחה של הדברים המדוייקם שעשו. לפעמים מה שאנחנו רואים זה גם מה שאנחנו מזהים במציאות. בזהירות אפשר להציע שכאשר אנחנו מזהים קלקול של דבר במציאות, ויודעים לזהות אותו ולמקם אותו – הוא קיים בתוכנו. כנראה קיים אחרת מהאופן שהוא מתקיים במציאות, אולי במינונים זעירים, אולי רק בשורש של הקלקול ולא בביצוע. אבל היכולת שלנו לזהות את הקלקול נובעת מהיכרות מסוימת איתו. העיוורון של יצחק כאן מעיד על התמימות שלו – ובמובן הזה גם השלמות שלו. גם כאן העקדה שעבר יצחק טבועה בנפשו – "איה השה לעולה" יצחק הוא במהותו השה התמים, גם אם בסוף הוקרב איל תחתיו.  
מה משמעות העיוורון לפי הפירוש השני של רש"י? נראה שהמקור לעיוורון של יצחק הוא מהכאב של המלאכים בעקדה. האירוע הטרגי בו אב מצטווה לעקוד את בנו זהו רגע שהמלאכים בוכים. המלאכים לא יכולים לקבל את השבר שמופיע ברגע הזה. הריב"א מרחיב את הפירוש הזה ומוסיף: 
ומפר' בפסיקת' שבשעה שרצה אברהם לשחוט את בנו נסתכל בנו למעלה ונפתחו לו ז' רקיעים וראה הקדוש ברוך הוא אמר הקדוש ברוך הוא כתו' לא יראני האדם וחי והוא ראה אותי אכה את עיניו ויהא חשוב כמת. 
אם נחבר את הפירושים, נוכל להבין למה דווקא עיניו של יצחק התעוורו בשעת העקדה, ולא עיניו של אברהם. יצחק פקח את עיניו לרווחה, והן אלו שקלטו את דמעות המלאכים. במילים אחרות, כולנו מתלהבים בעולם, אבל ליבנו גס בנו, ואיננו שומעים או חווים את כאב המלאכים על השבר שהעולם שלנו מכיל. התרגלנו, למדנו לחיות עם מצבים כואבים וקשים ולהשלים איתם. בתיאור המדרש נראה כי יצחק בראייתו הפך למעין מלאך. הוא היה מנותק כבר כל כך מהעולם הזה, ולכן "חשוב כמת" בעיני הקב"ה. כהות עיניו מבטאת את ניתוקו מהעולם הזה. אי אפשר לראות גם את הרקיע, ואת הקב"ה וגם את העולם הזה. כאן, העיוורון של יצחק איננו מנגנון הגנה, אלא דווקא ראייה כל כך גבוהה שהוא עיוורת לענייני העולם הזה. לפעמים אנחנו עסוקים בעניינים ברומו של עולם ועיוורים לדברים הקטנים, החשובים פחות לכאורה. במובן הזה, למרות הכיוונים השונים של שני הפירושים נראה כי הניתוק מהמציאות – גם בהקשר של ההגנה וגם בהקשר התמימות – מאפיין את שניהם. פרשנים נוספים כגון ר' חיים פלטיאל ואחרים מפרשים שעיניו של יצחק כהו "כי השוחד יעוור עיני פקחים". השוחד הוא אהבתו של יצחק לבנו עשו. התמיהה על כך שיצחק הוא בעצם משוחד ולא מזהה מתחלפת בהבנה שיצחק היה מחובר לעשו במקום עמוק, ולא היה מסוגל לראות בו את הרוע הנוכח בו על פני השטח.   
ניגע בפירושו השלישי של רש"י. על מנת שיעקב יזכה בברכה, צריך היה להכהות את עיני יצחק. יצחק פועל ממקום אחר – רחוק, עמוק מידי וחשוף מידי. האמת המורכבת היא, כפי שעולה מהסיפור של יצחק, שהעמדה של יצחק לבדה לא יכולה להניע מהלכים במציאות. יצחק מחזיק ראייה גבוהה ועמוקה. הוא רואה את עשו במיטבו, מתוך תמימות או מתוך העמקה פנימה, ואולי הוא מזהה נכון את עומק הפנימיות שלו, אבל הדרך לפעול בעולם לא אפשרית מתוך הראייה הזאת. יצחק נזקק כאן לחכמתה של רבקה, שפועלת ממקום שנראה קטן יותר, רבקה שרגילה לעבודה זרה, מבינה שהדרך לעולם מתוקן יותר עוברת דרך ההכרה וההבחנה בין טוב לרע. אם יכולת הזיהוי של הרע כרע, עם ההיכרות איתו. אם נאמץ תודעה כזו, נבין שגם כשהקלקול קיים בתוכנו, גם כשאנחנו כבר לא תמימים, נוכל להפנות את הכוחות שיש לנו, מתוך האנושיות שלנו, עם המגע היומיומי ואף השחוק לעיתים עם הרוע שבמציאות כדי לתקן את העולם מבפנים. אשר להציע שיצחק רואה את האמת העמוקה ביותר, ורבקה פורסת את הדרך להגיע לשם.  
נדמה לי שאנחנו חיים היום בעולם ובתרבות ששמח ומפתח את התנועה שמכירה, פוגשת ומתערבבת בתוך המציאות. האמונה המונחת בתנועה זו סוברת שכדי לפעול, להשפיע צריך להיות מעורב, מכיר ושותף למציאות על רבדיה השונים. באופן עמוק תנועה זו גם נותנת אמון שהרבה מהחידושים וההתפתחויות של העולם הם לא רק נתון קיים שצריך לקבל אלא גם מרחב עמוק דרכו הקב"ה מתגלה בעולם והמציאות ממשיכה להתפתח ולהתקדם. המכנה המשותף שהצבעתי עליו בפירושו של רש"י, איננו מתנגד או בז לתנועה זו – אך מצביע על הקושי המובנה לפעולה ועשייה מתוך המקום הזה.
הפרשה מגלה לנו שדרכו של יצחק לבדה לא יכולה לצלוח, אך כמדומה שרש"י מגלה לנו את עומקו של העיוורן, את חשיבותו ומשמעותו. ואולי לולי המבט הזה, לולי הקול שגם יודע להיות עיוור לכאן ועכשיו והקול שמוכן להתנתק ולהתהלך בתמימות שעשויה להיראות אינפנטילית  – גם דרכה של רבקה הפקחית, המעורבבת והרואה לא תצליח לתקן.

איור לפרשה – הרבנית יעל

 

מה היה שם לפני? אולי ידו של עשיו גם אחזה בעקבו של יעקב? אולי היו שני יעקובים בסוג של הרמוניה. ואולי לא הייתה ברירה וכדי להוליד משהו היה צריך שישחרר כל אחד את העקב של אחיו

מדרש ללימוד -עתירה לה' ועתירה ליצחק

בראשית כה, כא: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
תפילתו של יצחק לקב"ה "עובדת". העתירה של יצחק זוכה לעתירה מצד הקב"ה. מעניין להעמיק בתפילה-עתירה הזו. מהי העמדה הנפשית של העותר? וכיצד זה מעורר עתירה מצד הקב"ה? באיזה אופן התפילה משפיעה על רצון ה' ועל המציאות? נראה שהדרשן במדרש לקח טוב עסק בדרכו בשאלות הללו.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה – תולדות פרק כה
ויעתר יצחק לה'. מהו לשון עתירה?
הרחת שמהפכין התבואה בגורן קורין עתירה,
ללמדך כשם שעתר זה, מהפך את התבואה ממקום למקום,
כך תפלתן של צדיקים מהפכין את הגזירה הרעה לטובה:
ד"א ויעתר יצחק. כמו ויחתר, כי עי"ן וחי"ת משמשין,
כמו עשקה לי ערבני (ישעיה לח יד), והוא חשקה וכאלה הרבה,
שהיה חותר בתפלתו כאדם שחותר לו בקיר לפתוח לו פתח:
לה'. לשם שקרא אברהם אבינו, שנאמר ויקרא שם אברם בשם ה' (בראשית יג ד):
לנכח אשתו. מלמד שהיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא,
רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד ליתן לי, לא יהיו אלא מהצדקת הזאת,
וכן היא אמרה, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי, לא יהיו אלא מן הצדיק הזה:
כי עקרה הוא. עקרה היתה מיטרין שלה:
ויעתר לו ה'. שכשם שיצחק אבינו היה מחתר לפתוח לו פתח רחמים,
כך הקדוש ברוך הוא היה שמח לפתוח לו פתח לעשות רצון צדיק, לכך נאמר ויעתר לו ה':

השארת תגובה